אנחנו כל הזמן מנסים להשיג. מטרות, יעדים, מוסיפים ורצים.
בפועל אנחנו מספיקים המון אך מסופקים מעט, ולא באמת מצליחים להרגיש סיפוק אמיתי ומתמשך לאורך זמן.
נדמה לנו שכשיהיה לנו את הדבר המיוחל נרגיש מסופקים ומאושרים. משפחה, זוגיות, פנאי, קריירה, ילדים, כסף, פרסום, הכרה.
אבל מה קורה עד שאנחנו משיגים את המטרה? האם אנחנו מרגישים שלמים, מסופקים, שמחים?
מה יקרה אם חס וחלילה חרף כל העשייה והמאמצים שלנו לא נשיג את הדבר שאליו אנחנו משתוקקים?
ואם אכן השגנו, אנחנו חווים סיפוק לתקופה מסוימת, אבל רק עד שתגיע המטרה הבאה.
ותמיד מגיעה מטרה חדשה…
אם כך, רב הזמן אנחנו לא לגמרי מסופקים ומרוצים, אלא חווים פער מתמיד בין מצוי לרצוי. זה אמנם מנוע רב עוצמה להשגת יעדים חיצוניים, אבל הוא בא על חשבון חווית הסיפוק שלנו, ואנחנו חיים בתלות מוחלטת בתוצאות.
כל עוד הפער הזה מתקיים בתוכנו לעולם לא נצליח לסגור אותו. הרי איך אפשר לשנות חוויה פנימית באמצעות יעדים חיצוניים?
אי אפשר.. לכן המאמץ והניסיונות לסגירת הפער מראש נידונים לכישלון. אנחנו מרגישים סיפוק רגעי, אך מהר מאוד נחזור להרגיש חסרים ונצא במסע להשיג את היעד הבא.
כך נוצר מצב שאנחנו חיים את הפער, מנסים לסגור אותו באמצעות דברים בעולם החיצון ורחוקים מחוויה של סיפוק ומלאות.
מה אנחנו יכולים לעשות אחרת?
המפתח הוא ביכולת לשנות את התודעה הפנימית שלנו – להפוך את חווית הסיפוק לאוטונומיה בלתי תלויה.
כמו שחוסר הסיפוק מתקיים בתוכנו, גם סיפוק אמיתי מתקיים בתוכנו.
כשאנחנו יודעים מה יש בנו ובחיינו, לא יכול להתקיים שום פער.
אבל רגע, רגע! אני שומעת אתכם כל המודאגים. לשנות תודעה שבזכותה אנחנו פועלים? האם נפסיק לפעול, לעשות וליצור? לא. לעולם לא, הרי המהות שלנו כאנשים היא התפתחות,
פשוט נלמד, לראשונה בחיינו, לפעול ללא מאמץ.
במקום בו אנחנו פועלים ללא מאמץ, אנחנו חיים בשקט, סיפוק ומלאות.
באופן הזה יש ביטוי אמיתי לרצונות שלנו, ולעשייה שמשרתת אותנו באמת מתוך עניין וסקרנות ולא מתוך תלות בתוצאות.
כל עוד אנחנו תלויים בהשגת המטרה כדי להרגיש סיפוק אנחנו בחוויה של חוסר לכל אורך הדרך. עד השגת המטרה אנחנו חסרי סיפוק, לא יציבים וכל דבר יכול לשבור אותנו.
אבל כשאנחנו הופכים את חווית הסיפוק לאוטונומית, כזאת שמתקיימת בתוכנו, אנחנו הופכים יציבים יותר, עם כוחות רבים יותר ויכולים לממש את שיא העוצמות שלנו.
העשייה ממלאת הרבה יותר כיוון שאנחנו מסופקים לכל אורך הדרך, ולא רק מהשגת המטרה.
מסופקים מהמאמץ, מהתהליך ויש לנו מספיק אנרגיה ויציבות לרוץ למרחקים ארוכים בעשייה שלנו.
זאת למעשה הפעם הראשונה בה אנחנו פועלים מתוך רצון אמיתי וידיעה של מה שבאמת נכון לנו, ללא תלות ביעדים חיצוניים- מלאים ומסופקים באמת.
ולסיום, מילים שמספקות את הלב מאת טלי אפל:
" כולם רצים
להספיק
לספק
ואני בספק..
על הסיפוק שבהספק.
אין זה מספיק
ואני לא מסופקת
מכל מה שהספקתי,
וכל האספקה
שאספתי.
יש לי כבר אי ספיקה
ואני צריכה הפסקה.
ואם אפסיק
לחפש סיפוקים חיצוניים
ואהפוך לספק
של עצמי,
אני ורק אני
אספק אותי,
אקח לי פסק זמן עצמוני
העולם יפסיק
להיות תחנת החשמל שלי ,
והסיפוק יהפוך
למנת חלקי התמידית."
